על הקשר בין יפן והדפסה על בדים: שיבורי

שיבורי (Shibori) הוא מונח ביפנית המתאר טכניקת צביעת בדים יפנית מסורתית. המילה ״שיבורי״ ביפנית פירושה ״לסחוט, למעוך, ללחוץ״. כל פעולה יוצרת דפוס ייחודי על הבד, כאשר הצבע אינו מגיע לחלקים המוגנים. הטכניקה מבוססת על קיפול, קשירה, פיתול, כיווץ, תפיסה ודחיסה של הבד לפני טבילתו בצבע, כדי ליצור דפוסים מגוונים על הבד. חלק משיטות צביעת בדים אלו נקראות במדינות המערב טאי-דאי (Tie-Die).

צילום מפינת הסדנה של האמנית הסינית ינג׳או דנג (Yingjiao Deng) המציג פיסות בד שהודפסו בשיטות שיבורי שונות

המונח Shiburo משמעותו ביפנית ללחוץ ולכווץ. המילה מתארת את תהליך המניפולציות שעובר הבד. בשיטת ההדפסה שיבורי הבד מקבל צורה תלת מימדית לפני טבילתו בצבע, ובכך הוא שונה מתהליכי הדפסה נפוצים אחרים בהם מתייחסים אל הבד כמשטח דו-מימדי לצביעה. ראשית מקפלים את הבד, מכווצים אותו וקושרים קשרים שונים על גביו, קשרים וכיווצים אלה יוצרים חסימה של חלקים מסויימים מהבד וכך נמנע מגע של חלקים מהבד עם הצבע. לכשנפתחים הקשרים והבד מתייבש, מתקבלים דפוסים מרהיבים על גבי הבד.

הדפוס המתקבל בטכניקת שיבורי מאופיין בדפוסים בעלי מראה לא מדוייק ו׳מרוח׳, מראה שונה מדפוס שנוצר באמצעות שבלונה או רשת.

המאפיינים של טכניקת השיבורי:

-       הבד: הבד יוצר צורה תלת-ממדית על ידי קיפול ודחיסה לפני הצביעה, בניגוד לשיטות אחרות.

-       הדפוס: נוצר כתוצאה מאזור הבד שלא נחשף לצבע. הדפוס יכול להיות מפורט או אורגני, תלוי ברמת הדיוק של הקיפולים והכיווץ.

-       הצבע:  טכניקת השיבורי ידועה בשל השימוש בצבע הכחול-אינדיגו, אך ניתן להשתמש בצבעים אחרים.

-       התהליך: בדומה לטאי-דאי (Tie-Dye), טכניקה מערבית, אך שיבורי כוללת לעיתים קרובות קיפולים ודחיסות מורכבות יותר, היוצרות דפוסים סימטריים ומאוזנים יותר.

קיימות טכניקות שונות של שיבורי:

• קשירה (Kumo)- בשיטה זו קושרים את הבד סביב עצם עגול (כמו גולה או אבן), וכך נוצרות דוגמאות דמויות עכביש או עיגולים. כל שכבה של חוט צמודה מאוד לשכבה שלפניה. אורך החוט המכסה יוצר לבסוף את רוחב העיגול, עובי החוט המסתיר קובע את עובי הקו שלא ייצבע. 

• תיפורים (Ori-Nuri)- בשיטה זו תופרים תפרים על הבד על פי דוגמה רצויה, ואז מושכים בחוטים כדי לכווץ את הבד בצפיפות, מה שמונע מהצבע לחדור לאזורים המכווצים. שיטת התיפורים שימשה את היפנים יותר מכל עם אחר. זוהי שיטה מאוד גמישה המאפשרת שליטה על תהליך העבודה וגם מאפשרת מגוון רחב של עיצובים, בהם עדינים וגסים, פשוטים ומורכבים, ציוריים ומופשטים. מדובר בשיטה של תפירת הבד בשיטות שונות ליצירת דפוסים מורכבים ועדינים, כגון תפרים ישרים, מעוקלים או מקבילים. האפקטים המיוחדים מתאפשרים על ידי סוגים שונים של התיפור, צורות קיפול שונות של הבד, וצורת התיפור (ישר, מעוקל, מקביל וכו'). לעיתים התיפור נעשה על שכבה אחת של בד, לעיתים על בד כפול ולעיתים הבד היה מתקפל פעמים רבות לפני תיפור. לרוב קו תיפור היה מתוכנן ומסומן על הבד לפני תחילת העבודה.

• קיפולים (Arashi)- בשיטה זו מקפלים את הבד בצורה מתוכננת, ואז חוסמים אותו בעזרת חפצים (כמו ריבועי עץ) משני צידיו. הצבע חודר רק לאיזורים החשופים. תחילה קיפלו את הבד לאורך, לאחר מכן לרוחב, ולאחר מכן חסמו בעזרת שני חפצים זהים מחומר לא חדיר צבע (כגון שני ריבועים מעץ) משני צידיו. כך השוליים היו חשופים לצבע, ומה שחסום על ידי לא היה חשוף לצבע. מאוחר יותר היפנים מצאו עוד דרכים לעשות מניפולציה על הבד וליצור עיצובים שונים, למשל על ידי כיסוי הבד עם נייר לפני הקיפול, צביעות חוזרות או חסימה בעזרת חומר לא חדיר צבע שהוא גם גמיש.

• עטיפה מסביב למוט- בשיטה זו כורכים את הבד סביב מוט, יוצרים קפלים בתהליך וצובעים אותו. טכניקה זו מייצרת דוגמה של פסים ישרים שעוביים כעובי החוט המלופף. בטכניקה זו לא מתאפשר מגוון רחב של דוגמאות, אבל אפילו אומנים מומחים התקשו לבצע את התהליך בצורה אחידה, ולכן נוצר מראה משתנה ולא אחיד מאחד לשני.

תמונה של מארי סופס (Mari Suppes)

 Ruby Child התמונה הראשית של הכתבה בעמוד הראשי לקוחה מחשבון הפינטרסט של