תהליך התבגרות

גילוי נאות: כשהייתי טינאייג'רית היה לי ארון מפוצץ בבגדים. אני זוכרת שעשיתי המון בייביסיטינג, בערך שלוש פעמים בשבוע. את רוב הכסף השקעתי בבגדים ואהבתי את ההרגשה שיש לי המון ושאני יכולה להחליף כל הזמן. האם היה לי נוח בבגדים שלי? לא תמיד. רוב הזמן דווקא היה לי לא נוח. לבשתי מכנסיים צמודים מדי ונמוכים מדי. נעלתי עקבים נורא גבוהים. התעסקתי המון באיך אני נראית ובמה אני לובשת.

מאז גדלתי. יותר נכון – התבגרתי. אני כבר לא מחפשת את ה"הרבה" ואת ה"ארון המפוצץ". אני פותחת את הארון ובסופו של דבר בוחרת מתוכו את אותם עשרה אחוזים של בגדים. אילו בגדים? בראש ובראשונה – אלו שהכי נוחים לי. אלו שתמיד מחמיאים לי, גם בימים הפחות טובים שלי. אלו שלא מתקמטים בכל ישיבה או תזוזה או הליכה. עשרת האחוזים האלה מייצגים את החלק הכי מזוקק של הארון שלי – אלו הבגדים הראשונים שאארוז איתי כשאני נוסעת לטייל, והאחרונים שארצה להשליך לכביסה.

 

תהליך ההתבגרות הפנימי הזה לא קרה ביום אחד... זה היה מין תהליך שכזה שהחל בהריון שלי. באחד החודשים המוקדמים של ההריון הקודם שלי אני זוכרת את עצמי קמה בבוקר ומתלבשת בחדר, נועלת נעליים והולכת לכיוון הסלון. כבר בצעד הראשון הרגשתי שלא נוח לי. חזרתי לחדר- פשטתי את הבגדים ובחרתי בגדים אחרים, ושוב חוזר חלילה. זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שבה הרגשתי שאני לא מסוגלת לחיות עם חוסר הנוחות הזו (אותה קיבלתי בהמון הבנה כשהייתי תלמידת תיכון). לבסוף בחרתי בגד שהיה לי נוח והתקדמתי לכיוון הסלון עם אנחת רווחה ענקית. מאז אותו יום, בעצם, אני לא מרשה לעצמי יותר ללבוש משהו שלא נוח לי.

כשאני מייצרת עבורך קולקציה חדשה חשוב לי להיות הדוגמנית הראשונה שמודדת את הכל. למה? כי אני בודקת קודם כל שהבגד נוח לי. אם משהו מציק לי בבגד שאני מעצבת, אעשה הכל כדי לתקן את העיצוב. ואם לא מצליח והבגד (מהמם ככל שיהיה) עדין לא נוח לי? עם כמה שזה עצוב לי – הדגם ייזרק לפח ואעבור הלאה לעיצבו הדגם הבא. אני חושבת שאופנה היא בראש ובראשונה פונקציונלית וצריכה לענות על הצורך הבסיסי ביותר: שיהיה לך נוח.

קולקציה חדשה דנדשה כבר בפתח ואני כבר לא יכולה להתאפק (ומשתוקקת להראות לך אותה). יום הצילומים של דגמי הקיץ החדשים יתקיים ממש בקרוב, כך שיש הרבה למה לחכות. 
 

ובינתיים? תוכלי להינות ממחירים מיוחדים על קולקציית החורף.
וגם טיזר קטן למה שיהיה כאן: