3Dtachable: מה אתם מראים לעולם, ומה אתם שומרים לעצמכם?

כשהתחלתי לעבוד על הקולקציה הזו שאלתי את עצמי שאלה פשוטה: מה אנחנו בוחרים להראות לעולם, ומה אנחנו בוחרים להסתיר?

3Dtachable

היא יותר מהצהרת אופנה. בעיניי היא שיחה על זהות, על תפיסה ועל צריכה מודעת בעולם דיגיטלי. היא נולדה מתוך מחשבה על הפער בין העצמי הגשמי שלנו לבין הפרסונה שאנחנו בונים ברשת, ועל כך שמה שאמיתי, מה שמפוברק ומה שמקובל משתנה כל רגע.

הזהות הוירטואלית היא זהות החברתית דרכה אנו מציגים ומגדירים את עצמנו אונליין: אנו שמים מסיכה על הזהות האמיתית כפי שהיינו רוצים שהחברים שלנו יראו אותנו. זוהי הזדמנות להציג את עצמנו בצורה אסטרטגית וליצור דימוי של עצמנו בעיני אחרים, לעיתים בהתעלם ממי שאנחנו באמת.

כשאנחנו מעלים סרטון ל- TiKTok, תמונה ל- Facebook או reel ל- Instagram, כל אלה מציגים תמונת מציאות של מה שאנחנו רוצים שיחשבו עלינו, ולא של מי שאנחנו באמת. אנחנו בוחרים להציג רק את הדברים השמחים והתמונות המחמיאות ונוטים לא לפרסם דברים שליליים כדי שהחברים שרואים זאת לא יחשבו עלינו דברים שליליים.

מכאן, שהרשתות החברתיות הן אשליה, סימולקרה- שיעתוק מזוייף של משהו שאינו אמיתי. ההשראה באה לידי ביטוי בקולקציה זו בשני אופנים:

1. COLLAPSIBLES: אלמנטים של השטחה: מה שאנחנו מראים החוצה לא זהה למה שאנחנו באמת מרגישים. הצגה של מי שאני רוצה שאחרים יחשבו שאני ולא של מי שאני באמת.

2. DETACHABLES: אלמנטים של שליפה והחזרה של חלקים ובחירה של איך שנרצה שהם יראו. באפשרות הלובשת להחליט בכל רגע נתון האם תרצה להראות אלמנטים מסויימים או לא- בדומה לבחירה שלנו מה לפרסם ברשתות החברתיות, מה להחצין ומה לא.

כתבו על הקולקציה הזו גם בDesign Milk: 

״סדרה מעוררת מחשבה, קולקציית 3Dtachable של המעצבת ליאת ברנדל משחקת עם שכבות של זהות: מה אנחנו בוחרים להראות לעולם ומה אנחנו בוחרים להסתיר. צורות רגילות יוצרות דוגמאות, ומתחברות לעומק מרהיב בתוך הבד, כשהמשטח שלו מתקפל לשבריר מגודלו המקורי. ברנדל מספרת: “3Dtachable היא יותר מהצהרת אופנה – היא שיחה על זהות, תפיסה וצריכה מודעת בעולם דיגיטלי.”